תחושת השותפות ארוכת השנים, קיבלה ממד חדש כאשר למרות המשבר ולאורך כל התקופה, המפעל שלנו המשיך לייצר מיץ תפוזים טרי מתוצרת חקלאית טרייה, מסביב לשעון!
גם כשנצבו בפנינו אתגרים, המשכנו לתמוך בחקלאות המקומית ורכשנו הדרים מהפרדסנים שלנו באופן שוטף.
בכך עזרנו להמשיך ולפעול ביציבות, בימים של חוסר וודאות.
בנוסף, שמחנו לתרום עצי הדר צעירים, ולסייע בשתילה של למעלה מ-1000 דונם פרדסים חדשים ברחבי הארץ (בעיקר באזור חבל עזה, שנפגע קשה בשרפות בשנה האחרונה).
זוהי ערבות הדדית עבורנו: לעמוד לצד השותפים בימים של שגרה, ויותר מכך – בעתות משבר.
פריגת עושה כבוד לפרדסנים היום יותר מתמיד, ומעריכה את הנחישות, האומץ וההתמדה של האנשים המיוחדים הללו. אנחנו מצדיעים לכם!
פעם מזמן, לאורכה של המדינה מצפון עד דרום, מהים ועד בכלל – בכל מקום בו הלכנו, ראינו פרדסים.
המוני פרדסים צפופים, ירוקים, עשירים בפירות הדר עסיסיים, שקישטו לנו את החצר האחורית, בישמו לנו את האוויר ועשו לנו טוב בנשמה.
בכל שנה נטעים בישראל עוד ועוד פרדסים, וגם אם אנחנו רואים אותם פחות במרכז הארץ, הם עדיין קיימים.
אצלנו בפריגת, אנחנו עושים כבוד לפירות כל השנה והפעם, אנחנו רוצים לעשות כבוד לפרדסניות והפרדסנים. אלו שמגדלים לנו את התפוזים, האשכוליות והקלמנטינות ועובדים באמת קשה, כדי שלבית היצור שלנו ולבתים שלכם, יגיעו פירות הדר איכותיים, שכולם אוהבים.
אז – רוצים לשמוע סיפור טוב באמת? הצטרפו אלינו למסע.
הכירו את שלמה ניסים, פרדסן ומומחה למטעים, אותו אנחנו מוצאים עמוק בפרדסים ליד כרם שלום.
שלמה הוא אחד מוותיקי הפרדסנים על המפה, שהתחיל כדבריו את ה”רומן” עם הפרדס כשהיה נער, ומאז לא יכול להפסיק.
“ההתאהבות הראשונה שלי בעצים” מספר לנו שלמה שניה לאחר שקטף תפוז כתום ומבריק מהעץ המצל עלינו, “קרתה עוד כשהייתי תלמיד חטיבת ביניים בבית הספר החקלאי ‘עיינות’.
אחת המשימות שהטילו עלינו, התלמידים, היא השקיית המטעים.
אז – שלא כמו היום שכל מערכות ההשקיה ממוחשבות ואוטומטיות – יצאנו להשקות את העצים עם צינור. עברנו עץ עץ והיינו צריכים להרגיש, ממש להרגיש, מתי העץ שתה מספיק. אז נדלק הניצוץ” הוא צוחק.
“למה, מה ממכר כל כך בפרדסים?” אנחנו שואלים.”
“אני פרדסן בנשמה” צוחק אלינו שלמה, “מאז שאני זוכר את עצמי אני בחוץ: עודר, משקה, מלטף כל שתיל, דואג שיהיה לו טוב. בדיוק כמו לילדים שלי.”
ואכן, טוב להיות שתיל של שלמה.
רק בשנים האחרונות שלמה נטע כאן למעלה מ – שימו לב – 20 אלף דונם של מטעים בשדות הנגב, המספקים לנו פירות איכותיים מאד, טעימים מאד ומקומיים מאד.
איך שלמה מסכם? “אין על הפירות הישראלים. נדיר מאד למצוא בעולם פירות שמגיעים לקרסוליים, של איכות התוצרים שאנחנו מביאים.”
פרדס תפוזים של פריגת
“הפרדס – זה הבייבי שלי, אנחנו כולנו גדלנו לתוכו.” כך אומר לנו דוד דיין, דור שני למגדלי פרדסים.
“אצלנו במשפחה יש כלל ידוע. תינוק נולד, נגמל מחלב? עובר ישר לשתות מיץ תפוזים. אין משהו אחר – או מים, או מיץ תפוזים”.
דוד דיין – פרדסן ומגדל תפוזים
דוד מקבל אותנו בצל אחד התפוזים הענקיים שראינו במושב תלמי אלעזר, בסמיכות לפרדסים מטופחים אותם הקימו אביו ודודו לאחר שעלו מפרס. “פירות הדר, אלו פירות נפלאים. הכי נפלאים בעולם”.
כן, אין ספק – גם כאן אנחנו פוגשים פרדסן מאוהב.
“הפרדס הוא כמו בן אדם. אתה משקיע בו את נשמתך. אתה מגיע אליו בבוקר ואומר לו ‘בוקר טוב’.
נשבע לך שלפעמים אני יכול לשמוע את העצים עונים לי. ככה זה. כשמשקיעים במשהו עד כדי כך, הוא נותן לך אהבה בחזרה.”
עם כזו עצמה של אהבה לעולם הזה, כשאנחנו שואלים את דוד האם מאז ומתמיד ראה את עצמו בפרדס, התשובה מפתיעה אותנו.
“אני בעצם נכנסתי לעסק המשפחתי בלי לתכנן. היו לי בכלל שאיפות אחרות.
בעצם, אבא שלי, דוד שלי ואחי הגדול דניאל הם אלו שטיפלו אז בפרדסים, כשאני הייתי נער.
דניאל אחי נהרג במלחמת לבנון הראשונה, מה שטלטל את המשפחה והכניס את הפרדסים המשפחתיים לקיפאון עמוק וארוך. לאחר תקופה ובאיזשהו שלב, תפסתי את עצמי.
החלטתי שאני לא מוכן לוותר.
נכנסתי בעצם למגפיים ענקיות שלו, עם ידע בסיסי בלבד. לאט לאט התחלנו לשקם את הפרדס מנקודת התחלה נמוכה מאד. אבל עם הרבה רעל בעיניים והתעקשות מהזן החלוצי והטוב, התחלנו לראות תוצאות. כיום, הפרדסים שלנו משגשגים.”
עד כמה משגשגים?
החלטנו לשאול את יונתן, הבן של דוד ובעצם – דור שלישי למגדלי פרדסים, כי יונתן מעיד בפנינו, שגם הוא בעניין: “אני אוהב את הפרדס, או בעצם, למדתי לאהוב את הפרדס. אני לא יכול להגיד שתמיד קל להיות חקלאי, אבל זה חשוב לי. אני לגמרי רואה את עצמי כאן.”
יונתן דיין – דור ההמשך של מגדלי התפוזים
והנה, עוד הפתעה. הרשו לנו להציג את איילת מכפר תבור, אמא ל-2, מנכ”לית בית אריזה גדול ומרשים בעמק בית שאן, והנציגה הנשית היחידה המחזיקה משרה בכירה בתחום, נכון לעכשיו.
אנחנו מוצאים את איילת במשרד המנכ”ל, כאשר כל דקה לערך נכנס אליה מגדל, יצואן או עובד ומבקש להתייעץ ולקבל הכוונה, ותמיד מתקבל בחיוך וסבלנות.
איילת, מנכלית בית אריזה בבית שאן
“איילת”, אנחנו שואלים – “איך את עושה את זה?”
“לאט ובטוח, היא צוחקת.
“אני מודה, המקצוע שבחרתי לי, לנהל כנציגה נשית יחידה בית אריזה בעולם של גברים, הוא בהחלט יוצא דופן. אבל למען הסר כל ספק – כל אישה יכולה לעשות את מה שאני עושה”.
איילת, רק נבהיר, מובילה בנחישות ובמרץ את אחד מבתי האריזה הגדולים בעמק המשרת יצואנים רבים, והיא מבהירה – “כל זה, כל המבנה המטורף הזה של היום יום שלי – לא יכול להתקיים בלי הפרדסנים והמגדלים.
הם הסיבה והמהות של מה שאנחנו עושים. הם אלו שדואגים שלכולנו תהיה עבודה, והם אלה שאחראים שהפעילות שלנו תזכה לביקוש. לכן, במגדלים ובפרדסנים אני משקיעה את כל מה שיש לי. החבר’ה כאן כבר יודעים. כשאני בישיבה חשובה וסגורה, לא משנה כמה קריטית, יש רק 2 סוגים של אנשים שאם יתקשרו, אין מצב לא להעביר אותם אלי: הילדים שלי, והפרדסנים”.
אנחנו בפריגת גאים להיות בית ייצור שורשי המחובר לאדמה ולאלו העובדים אותה, מאז ומתמיד.
חשוב לנו ללוות את הפרדסנים ולסייע להם ככל הניתן, כדי להגיע לתוצאות טובות יותר.
תפוזים אדומים, למשל, הם דוגמא מעולה.
תפוזים אדומים – זן טעים ואדום במיוחד של תפוזים – היו נפוצים מאד עד לפני כמה עשרות שנים.
ואז? הם פשוט נעלמו.
בצעד פורץ דרך החלטנו להחזיר את התפוזים האדומים לישראל, ולאחר מסע של חיפוש בעולם מצאנו זן אופטימאלי – ה’מורו’.
יצרנו קשר עם פרדסנים בישראל, שתלנו מטעים של תפוזים אדומים והתחלנו בייצור של אחד מהמשקאות היותר מיוחדים על המדף – סחוט תפוזים אדומים.
בפרויקט מיוחד נוסף לפריגת ולקיבוץ גבעת חיים, הבאנו את הזן ‘המלין’ הישר מפלורידה, שהוא תפוז עסיסי ומיוחד מאד, אופטימאלי לסחיטה.
והסיפורים האלה אינם יוצאי דופן עבורנו.
חלק מתפיסת העולם שלנו, היא להיות שותפים פעילים ומקצועיים שעובדים בשיתוף פעולה צמוד עם הפרדסנים.
אנחנו שמחים ללוות את הפרדסנים, להעניק ייעוץ ולהמליץ באופן שוטף על זנים טובים יותר, ועושים ככל שביכולתנו כדי לאפשר לפרדסנים תוצרת איכותית, בכמות גבוהה וביקוש גדול – גם בארץ וגם בעולם.
